קסם המגע- זיכרון פיזי

אחרי שדיברתי על סוגי המגע השונים במאמר הקודם "מה ההבדל במגע?" וכבר הבנו את ההבדלים שבין הסוגים השונים ומהו המגע אותו אנחנו מחפשים, רציתי לדבר על הזיכרון של מגע.

זיכרון של מגע מתחלק אצלי לשניים:

הראשון הוא מגע של אדם הקרוב אלינו. הנחמה של נשיקה מאמא כאשר קיבלת מכה בתור ילד, הטפיחה על השכם של אבא כחיזוק, הקרבה והאהבה שבחיבוק עם בן/ בת הזוג, לחיצת היד של המנהל ועוד.

זהו זיכרון חזק ומשמעותי להתפתחותנו כאנשים, אך הוא אינו הזיכרון אליו אני מתכוון כאשר אני מדבר על זיכרון של מגע.

הזיכרון השני הוא הזיכרון של השריר- הזיכרון הפיזי של עומק המגע בעת העבודה על מטופל. היכולת לשמור על מגע עמוק ומשמעותי על אף השוני במתח השרירים, כיוון הסיבים של אותו השריר וכו'. היכולת לחוש ולהרגיש את השריר הנמצא תחת ידינו, היכן יש מתח רב, היכן הוא מכווץ יותר והיכן הוא רפוי לחלוטין, מציאת טריגר פויינט.

זהו הזיכרון אותו אנו כמטפלים חייבים לחדד. היכולת הזו היא שמאפשרת לנו לטפל ולעזור באמת בבעיותיו של המטופל, גם כאשר הוא אינו מסוגל ממש להסביר היכן או מה מציק וכואב לו.

אז איך מחדדים את היכולת?

הדבר הראשון הוא כמובן ניסיון ועבודה מעשית. ככל שנטפל יותר ונחווה יותר מטופלים שונים: גדולים וקטנים, נשים וגברים, מבוגרים וצעירים, ספורטאים מקצועיים וכאלו ש"סתם" הולכים, סוגי עור שונים, נהיה מסוגלים לחוש יותר מה נמצא תחת ידינו.

הדבר השני הוא לחדד את חוש המישוש. ניתן להתאמן על זיהוי מרקמים שונים בעיניים עצומות: חספוס עדין, גס, סוגי בד שונים ומרקמם, סוגי נייר שונים וכדומה.

כמו כן, ישנה שיטה לחידוד חוש המישוש בה מניחים שערה (או חוט דק) מתחת לדף נייר דק ומנסים לחוש אותה תוך מעבר על הדף. כאשר הצלחתם לזהות אותה הניחו דף נוסף מעל וחזרו על הפעולה עד שתזהו אותה בשנית. נסו לגלות כמה דפים אתם מסוגלים להניח לפני שאינכם מסוגלים לזהות את תחושת השערה יותר. פעולה זו מחדדת את חוש המישוש בקצוות האצבעות שלנו.

בפעם הבאה שאתם מטפלים נסו לחוש את סיבי השריר תחת ידכם ואת כיוונם.

בעיני ישנה חשיבות רבה מאוד לצעד זה כחלק בהפיכתנו למטפלים טובים וקשובים יותר.